גשור של ימינו

גשור, כמו שאתם תפגשו בה

שדרת הגישה לקיבוץ מעוטרת בעצים משני צדדיה והיא חוצה בין מטעי הקיבוץ לשטחי מרעה. בקצה השדרה תגיעו לשער הקיבוץ וכבר כשתעברו בשער תחל חווית גשור. האנשים פה מסבירי פנים (לא מאמינים? תנסו, תגידו "שלום" לאנשים שאינכם מכירים).
הקהילה הגרה בגשור מתחילה בגיל אפס ונוסקת עד לגיל השלישי והיא מורכבת ממקימי המקום, מילדי המקום ומתושבים שנקלטו ביישוב. בגשור יש כיום כ-90 בתי אב, הכוללים כ-70 ילדים מכל שכבות הגילאים.
ביישוב מערכת חינוך פעילה בכל הגילאים, מלידה ועד גיל 18, חינוך חובה ובלתי פורמאלי. וכן מערכת תרבות מפותחת הכוללת בין השאר ועדת תרבות פעילה העורכת ומפיקה חגים ומועדי ישראל, פעילויות, הופעות וטיולים משותפים ועוד…

ההסטוריה של גשור

גשור, מהקמתה ועד היום

קיבוץ גשור, הוכר באופן רישמי בנובמבר 1976. אז כבר שכנו במקום הקבע תושבי המקום וחיו בהתיישבות הקיבוצית. רבות עוד יסופר על אורח החיים הקיבוצי. החיים בשותפות, העבודה המחולקת בין כולם, חדר האוכל המשותף, הלינה המשותפת ובתי-הילדים, הכל-בו שמוקם מתחת למיטה של אחת מחברות הקיבוץ וההווי המיוחד העטוף באידיאולוגיה חזקה.
חברי הקיבוץ היו קמים מוקדם, נרתמים לעשות את עבודת התורנות (כל תקופה היה צורך בחיזוק כח העבודה של אחד מענפי הקיבוץ, לפי פעילויות בשנה), בשעה שמונה כל אחד היה עובר בבית הילדים לתת נשיקה לילדיו וממשיך לעבודתו הקבועה. את שעות אחה"צ היו מבלים עם הילדים וכשאלו היו חוזרים לבית הילדים היו נפגשים חברי הקיבוץ בחדר האוכל לארוחת ערב ודנים בכל נושא שהיה בו צורך.
בשנים האחרונות עבר קיבוץ גשור שינוי מהותי באורחות החיים וכיום הוא מתנהל כ"קיבוץ מתחדש". קיבוץ המנהל אורח חיים קהילתי, בו כל חבר אחראי לפרנסתו ובמקביל מתקיים מנגנון ערבות הדדית בין החברים.

ההסטוריה של גשור

גשור, מצומת רפיד למיקומה היום

היאחזות נח"ל גשור הוקמה ב-8 באפריל 1968 על ידי שני גרעינים של השומר הצעיר מדרום לתל פארס ליד צומת רפיד, שהיה אז נקודת היישוב המזרחית ביותר בישראל. ההיאחזות שכנה באופן ארעי בבסיס של חיל האספקה הסורי עד לסיום הקמת נקודת הקבע שלה. במקום היו מבנה גדול ושני צריפים שהיוו את כל ההיאחזות. במרץ 1970 כבר הייתה ההיאחזות בנקודת הקבע שלה למרגלות תל פארס. בינואר 1970 חוברה ההיאחזות לרשת הטלפון. ההיאחזות סבלה מהפגזות ויריות מסוריה. ביוני 1970 נהרגה אחת מחיילות ההיאחזות מהפגזה פתאומית שאף גרמה נזק כבד לבתי היישוב. בעקבות ההפגזה נחפרו תעלות בתוך היישוב ונבנו מבנים חדשים במקום אלו שניזוקו קשות. בניית המבנים הושלמה בפברואר 1971.
אזרוח היישוב נדחה על ידי תנועת הקיבוץ הארצי עקב אי רצונה להקים יישובי קבע בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. חברי הגרעין במקום דנו ביניהם האם ראוי לאזרח את המקום. במרץ 1973 הוחלט לאזרח את היאחזות גשור ובמאי 1973 הוקצה שטח להקמת היישוב האזרחי במקומו הנוכחי, צפונית מזרחית לקיבוץ אפיק. באוקטובר 1973 הבטיח שר השיכון שבניית מבני הקבע של היישוב תחל עוד באותה שנה תקציבית. עם פרוץ המלחמה פונתה ההיאחזות ובחודשים שלאחר מכן שימשה את חיילי צה"ל שנערכו ברמה. חיילי הנח"ל לא שבו אל ההיאחזות לאור הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, על פיה נכלל צומת רפיד בשטח המפורז. אולם התוכניות להקים את יישוב הקבע גשור נמשכו. ב-30 ביוני 1974 אישרה מועצת הקיבוץ הארצי להתיישב בגשור במיקומו החדש.